ואמאל'ה
לפעמים בא לי לצעוק כמה זה כואב
ללדת
כל הגוף כואב
העצמות נשברות
אני נשברת
אני חווה מלא פעמים כאלה של
"דייייי שמשהו פה יהיה פשוט יותר"
שמשהו יזוז שמשהו ייפתח,
נמאס לי לדחוף ולזעוק ולרצות ולהאמין שמשהו פה יוולד.
והרגע הכי מתסכל הוא שכלום לא מתקדם,
את מסתכלת מסביב ואת אומרת תכלס, אין לי לאן לברוח
יש כאן תינוק והוא ייצא
הוא ייצא אם אני אסכים ואם אני לא אסכים
וזה יכאב בכל מקרה
והרגע הזה הוא קדוש
כי ברגע הזה את מתמסרת
את מסכימה לכאב
את אומרת: "יאלה, כאב, קח אותי לאן שתרצה."
ושם
בדיוק שם
הרוח הגדולה מרגישה שיש לה מקום
ונכנסת
ומרחיבה ומעגלת
ונולדים חיים
ואני קמה ויוצאת מהחדר שוב אל העולם,
ואף אחד לא יודע שנולד משהו
כי אני ממש אותה אישה,
ואולי קצת אתן תדעו.
