וזה לא זורם לי.
הכל מרגיש לי ריק, מנופח. סתם.
כן. יש תפקיד,
ואני יודעת שהוא נולד עבורי.
אבל מה רלוונטי עבורו
שהייתי מורה לאומנות, מדריכה, רכזת, מתנדבת, מאיירת, מעצבת גרפית?
ורלוונטי שישבתי שנים בתוהו והתבוננתי בעולם הזה
וקיבלתי את הראיה העמוקה והמיוחדת שלי במציאות,
ורלוונטי המסע שעברתי ועוברת עם הנפש והגוף שלי
שהובילו בי יכולת הדיוק וההקשבה הפנימית, אל מעבר למילים.
ורלוונטיים מאד החלומות שלי, גם אלה שבלילה וגם אלה שבדמיון
שדרכם אני חולמת ופותרת ומגשימה מציאות.
לֹא בָּהָר חַצַּבְתִּי סֶלַע,
כִּי אִם בַּיַּעַר הֶחָשׁוּךְ שֶׁבּוֹ הָלַכְתִּי
חָטַבְתִּי
עֵץ וְעוֹד עֵץ
וְהָיוּ הֵם לְקוֹרוֹת חַיַּי.
