בשנה האחרונה הסכמתי להשיל מעליי
הרבה חלקים ממה שלא מדוייק לי.
חלקכן יודעות שלמדתי אמנות, ושיש לי עסק של עיצוב גרפי.
כן, תמיד נחשבתי מוכשרת בציור, בכתיבה יפה,
ועדות קישוט היו הבית הראשון שלי.
אבל איך לומר,
אף פעם הכתיבה לא נראתה לי כישרון.
אני קוראת מעט מאד, אין לי סבלנות לקרוא
ועם זאת היכולת שלי לבטא במילים היא נפלאה,
המילים נכתבות כמעט מאליהן.
***
כשאני הולכת אחורה
אני זוכרת בכיתה ה' את המורה לספרות מתלהבת מכל חיבור שלי,
כתבתי הנחיות לטקסים, כתבתי מכתבים רשמיים בכל מני צמתים,
העבודות הסמינריוניות שלי מונחות במכללה כדוגמה לכתיבה,
אני חושבת במילים,
מוצאת שמות לכל מני תופעות, ותהליכים,
ואחד הדברים שחיבר ביני לבין אברהם
אלו השירים שכתבנו אחד לשני בווצאפ, עוד מהדייט השני(!!)
אבל תמיד הייתה לי תבנית כזו בראש שאני מוכשרת באמנות,
ואף פעם לא הצלחתי לספק את התדמית הזו בתוכי.
עכשיו תשמעו, זה נכון.
אני מוכשרת באמנות, יש לי ראיה גרפית מצויינת,
אבל אני הרבה יותר
זורמת, טבעית ונובעת בכתיבה.
לפני כמעט שנתיים עזבתי את עבודה מעולה כמורה לאמנות,
השנה מכל מני סיבות הסכמתי לעצור מעט עם תהליכי העיצוב בעסק
ולקחתי רק עבודות נקודתיות.
הסיבה העיקרית לעצירה הייתה
שהידיים שלי ממש קפאו מליצור אמנות,
הגוף שלי התנגד לזה, ממש ברמה הפיזית.
בהתחלה הפסקתי עם האיור,
ואז התמקדתי בקליגרפיה ובציור אותיות (מי שזוכרת ספירת העומר,
גם פרוייקט הגמר שלי היה פונט שעיצבתי)
ואז עברתי פשוט לכתוב את האותיות,
ולאט לאט הרגשתי שהכתיבה שלי מחייכת אליי.
לא ידעתי מראש שזה התהליך,
זה פשוט קרה כמו מאליו,
בויתור המאמץ על היצירה.
שמעתי משפטים כמו" חבל על הכישרון שלך"
אבל אני הרגשתי,
שיש לי כישרון הרבה יותר רחב והרבה יותר נובע, וכדאי לו להתגלות.
לפעמים בדרך לחפור יהלומים אנחנו מוצאות זהב,
וממשיכות להתאמץ להגיע ליהלום נכסף,
כשיש כל כך הרבה זהב שנשפך לנו בין הידיים.
שמעתי משפט שהולך איתי חזק בבחירות שלי:
****"לא כל מה שאת טובה בו מייטיב איתך"****
(למי שיודעת את המקור, אודה)
אני טובה בכל מני תחומים,
ולכן אני יעשה את מה שאני גם טובה בו וגם מייטיב איתי,
לחיות את חיים במלאות כזו.
אז כן, אני עדיין אמנית ומעצבת גרפית,
והכישרון הזה לא נעלם לשום מקום,
וכל היכולת שלי לחדד ולעבד מסרים בכתיבה,
התבטאה תמיד באמנות ובעיצוב הגרפי.
ועכשיו להפך-
האמנות בשירות הביטוי והכתיבה
שנובעת ממני בפשטות.
ככה זה קל יותר.
ויכול להיות שזה גם עניין של תקופה ושל איזונים.
יותר מהצורך להגדיר
יש בי צורך להכיר באיכות הזו ובגודל שלה בתוכי,
אז הנה אני כותבת את זה:
אני לא מעצבת גרפית שכותבת
אלא כותבת שגם אמנית ומעצבת גרפית,
כותבת כאן ובמחברת,
כותבת שירים ורעיונות,
כותבת מכתבים, מנסחת, מבהירה, מסדרת,
מדייקת,
מבטאת במילים וברעיונות את מה שהרבה אנשים היו רוצים להביע.
וזהו. כמה פשוט להיות אנחנו
מונוחות במקום שלנו, שהוא טבעי ונובע ונטול מאמץ.
מזל טוב לי.
לחיי החיים עצמם.
תודה לה' על הכשרונות ועל הזכות להיות צינור.
