יש דברים שהיה קל לי להשיל מעצמי,
אבל לא את התדמית האמנותית
ששמרה עליי כל כך.
חקרתי את עצמי אחורה
וגיליתי שזו הייתה הדרך שלי בילדות ובנערות
להתבטא
ובעיקר להיראות,
כישרון כזה שרואים בחוץ ואומרים 'ואוו'
בלי שתצטרכי לתפוס מקום
ובלי לפתוח את הפה
את יכולה לעמוד שקטה ויפה מאחורי הציורים,
ואת נראית.
זה עושה עבודה יפה עבורך,
בלי המחוייבות לנכוח
בלי שתצטרכי להיות הרבה את.
אבל לא אהיה תלויה בהכרה הזו
אני נראית מעצם היותי
לא אפול ואשבר כשיגידו לי לא
ולא אהיה על גג העולם כשיגידו לי כן
זה יהיה פשוט באותה מידה
של הפשטות שבה אצור.
שזה בעצם להיות אותה אני,
רק בלי הפחד לאבד את התדמית.
