יומולדת

איכשהו תמיד ביומולדת יש לי באסה מאד גדולה

אולי זה ככה רק אצלי,

משהו לא הולך בתכנון, הכל מתפקשש

ודווקא כי יש איזה ציפיה והתכוננות ליום הזה

איכשהו הכל נופל בו.

ככה קרה לי גם הבוקר.

ואני מבינה, שבאמת החגיגות ביום הולדת,

קצת כמו בחתונה

באות לרכך על הכאב והקושי של המעבר מעולם לעולם.

קצת כמו שבאים אלייך עם בלונים אחרי לידה,

וכולם שמחים למראה התינוק שנולד

ורק את יודעת:

מתתי שם, ואני מתחייה מחדש.

אז את שואלת את עצמך על מה שמחים,

ואז קצת מתרוממת אל השמחה הזו ואומרת לעצמך:

"וואלה, נכון שכואב וחשוך, אבל באמת קורה פה משהו מייוחד"

י***

בכל יומולדת משהו מתבאס לי

הנשמה ביום הזה מבקשת שוב להיוולד,

ובכל יומולדת מחדש

אחרי שאני עוברת וצוללת בתוך הבאסה,

כואבת נותת לה להיות

יש שחרור, הקלה ושמחה

ממש כזה, כמו אחרי לידה.

ואחרי שילדתי כמה פעמים אני יודעת,

שלתינוק הכי כואב בלידה,

וכמה הוא צריך שיעטפו ויחבקו אותו.

אז בדיוק,

אני בתעלה הצרה של היומולדת

וכל מה שאני צריכה,

זה חיבוק

וחגיגה

עם בלונים

ושירים

ונרות של יומולדת

שיאיר את החושך הזה

של תעלת הלידה הזו

מזל טוב לי