חורבן מפואר

ממש עם כל התפאורה

עם כל התיאורים על האישה היושבת בדד ומקוננת

לשבת ולהתפרק עד הסוף

לבד בחושך להתייפח על מר גורלי

עם כל התפאורה של עיניים אדומות ופרצוף מבואס

מי שיראה מבחוץ יצקצק

ומי שמכיר מבפנים

יחזיק ויצחק: אני מכיר אותה..

היא עוד תקום פי כמה.

וגם אני יודעת שאקום,

אבל זה לא סותר-

עכשיו אני מתפרקת, נחרבת חורבן מפואר.

רבי עקיבא הכיר את ירושלים

הוא צחק את מה שירושלים עצמה יודעת:

כל החורבן הזה הוא תפאורה

הכל פה נסתר,

הכל עוד יבנה ויתגלה

ומי שרואה מעבר-

מי שיוצא מהחוק-צוחק

וגם ירושלים בתוכה צוחקת

י***

הסתובבתי בירושלים והתבוננתי

בבית כנסת מפואר ובנוי שנקרא "החורבה"

האין זו סתירה?

לא. זאת ירושלים

שחורבנה הוא בניינה

ובנייתה יכולה להיקרא חורבה

זאת ירושלים

שבנויה טלאי על טלאי חלק ועוד חלק

שרחובותיה סמטאות מפותלות

מלחשות לנו סודות עמוקים עמוקים

של חיבור ישן וחדש

זאת ירושלים שיודעת להיות מפוארת

עם הסדקים והצלקות,

של החלקים הבנויים והשבורים מאוחים אלו באלו

אני לומדת מירושלים להיחרב בתפארתי

להשאיר בי שרידים של פעם

ועל גביהם לבנות לי בית

לאפשר לדבק הזה שבאיחוי השברים להיראות

להתפאר בחורבני

להיקרא חורבה גם בהיותי בנויה